לקראטה המסורתי חוקת שיפוט מפורטת, השונה מהותית מזו של הקראטה המודרני.
בדף זה תמצאו סקירה של הקטגוריות השונות בתחרויות קראטה מסורתי וכן מידע על אודות חוקת השיפוט.
חוקת שיפוט של הקראטה המסורתי – יחוד

כללי התחרות של הקראטה המסורתי משקפים את המהות של אמנויות לחימה ("בודו") –  "הזדמנות אחת לנצח או להפסיד" ומכאן החתירה לטכניקה אחת יעילה ומסיימת ("טודומה וואזה").

את כללי התחרות של הקראטה המודרני (כל פגיעה מזכה בנקודה) ניתן להשוות לכללי כדורסל – צבירת נקודות. מכאן, שיש שוני מהותי תפיסתי, שמכתיב צורת אימון שונה בתכלית וניהול תחרויות שונה בתכלית.

להלן ההבדלים העיקריים:

– אין הפרדה למשקלים, היות ואין חשיבות לגודלו של היריב, אלא ליצירת "טכניקה מסיימת" (ביפנית:"טודומה וואזה") – נטרול היריב בטכניקה אחת יעילה ובתזמון מושלם.

– במקצי קאטה של הקראטה המסורתי יש הקפדה על שימוש נכון בגוף, ולכן טכניקות שהן "חיצוניות" בלבד, "טופ", לא נובעות ממרכז הגוף נחשבות כטכניקות חלשות, ההיפך מ"טכניקה מסיימת" ולכן לא רק שאינן מזכות בניקוד, אלא אף מורידות.

נתוני מגרש התחרות:

3 זירות (גודל זירה: 8X8מ')

הרכב השופטים:

שופטים שעברו הכשרה על פי חוקי WTKF.

שיטת המשחקים:
תחרות יחידנית בקטגוריות: קאטה אישית, קרבות חופשיים מגיל 8 ומעלה+חגורה ירוקה, קאטה קבוצתית (שלשות). תחרות בזוגות: אנבו (קרב מבוים). ניצחון עפ"י שיטת הנקודות.
תקנון המשחק:
  • השיפוט מתבסס על ספר חוקי השיפוט של קראטה שוטוקאן מסורתי.
  • שיטת השיפוט בקראטה מסורתי מבוססת נקודות בכל הקטגוריות.
  • בכל קטגוריה המתחרים מחולקים למקצים לפי טווח גיל ורמה (חגורה) ובכל מקצה עולה המתחרה/מתחרים, מבצעים את התרגיל ומקבלים ניקוד.
  • כאשר יש 6 שופטים בזירה המזכירות מורידים את הציון הגבוה והנמוך ביותר. שלושת בעלי הניקוד הגבוה זוכים במקומות 1-2-3.
  • אם יש תיקו מוסיפים את הציון הגבוה / הגבוה והנמוך ובודקים אם זה משפיע על התוצאה. אם לא הורידו  – קוראים למתחרים שוב לזירה, אחד חוגר חגורה אדומה והם מבצעים שוב את התרגיל וההכרעה היא באמצעות דגלים (אדום ולבן).
הקטגוריות בתחרויות קראטה מסורתי:
  • קאטה אישית – מתחרה עולה לזירה ומבצע "קאטה" – רצף קבוע של טכניקות קראטה (אגרופים, בעיטות, חסימות ועוד). – שיטת נקודות

  • קאטה קבוצתית – 3 מתחרים במבנה משולש מבצעים "קאטה". הדגש בקאטה קבוצתית הוא על ביצוע מדויק ככל הניתן של כל מתחרה בפני עצמו, אך גם על הסנכרון בין שלושת המתחרים – הקאטה צריכה להראות כמו "איש אחד". – שיטת נקודות.
  • אנבו – שני מתחרים עולים לזירה ומבצעים קרב מבוים ומתוכן מראש. זמן התרגיל לא יהיה פחות מ—  ולא יעלה על—. למקצה אנבו שני סוגים – קרב מבוים של שני בנים או קרב מעורב בת-בן. שיטת נקודות.
  • קרבות חופשיים (קומיטה) – שני מתחרים עולים לזירה ונלחמים בידיים ריקות. צד אחד חוגר חגורה אדומה והוא ה"אדום" ("אקה") והצד השני הוא הצד ה"לבן" ("שירו"). 4 שופטי פינה ושופט זירה שמסתובב כל הזמן עם המתחרים. בכל פעם ששופט הזירה עוצר את הקרב המזכירות עוצרת את השעון ושופטי הפינה מסמנים את החלטתם באמצעות דגלים – דגל אדום מתייחס למתחרה שחוגר חגורה אדומה והדגל הלבן – למתחרה ללא החגורה האדומה ("לבן"). השופטים יכולים להחליט להעניק וואזרי למתחרה מסוים, או לא להעניק וואזרי, ובאמצעות סימונים מוסכמים עם הדגל וללא מילים הם מנמקים את החלטתם.

משך הקרב:

משך זמן הקרב – דקה (זמן נטו). במידה ואין הכרעה בנקודות בתום הדקה – ניתנת הארכת זמן של חצי דקה נוספת. אם גם אחרי ההארכה אין הכרעה השופט הראשי יכנס את כל השופטים, כל אחד יגיד האם לדעתו הצד האדום או הלבן היה יותר דומיננטי ושלט בקרב וההכרעה תהיה בהחלטת רב.

טכניקה מסיימת:

בכדי לקבל וואזרי (=4 נקודות) על המתחרה לבצע "טכניקה מסיימת" = טכניקה טובה מאוד מבחינת ביצוע ותזמון.  2 וואזרי = איפון וניצחון בקרב. אזהרה ליריב יכולה להיות מילולית בלבד, אבל אם העבירה חמורה – הצד שנפגע מקבל שתי נקודות. יציאה מהזירה מקנה 2 נקודות לצד שהוציא.

במקרים נדירים מאוד הקרב מוכרע ב"איפון" = 8 נקודות, "נוק אאוט", כאשר מתחרה מסוים תפס את יריבו בטכניקה ובתזמון מושלמים.